מרחובות הערים הגדולות של אמריקה, לתחרויות ריקוד ואפילו לתוכנית לימודים לתואר ראשון. מהו ההיפ הופ ואיך התפתח הילד הרע של המחול והפך חלק מהמיין סטרים?
מהו היפ הופ?
- היפ הופ הוא אוסף של סגנונות מחול שמבוצעים לפי מוזיקת היפ הופ או התפתחו כחלק מתרבות זו.
- היפ הופ כולל מגוון גדול של סגנונות וצעדים כמו ברייקדאנס, קראמפינג ועוד סגנונות רבים אחרים.
סגנונות הריקוד של ההיפ הופ התפתחו תחילה בשנות ה- 70 של המאה הקודמת, ברחובות ובשכונות הערים הגדולות כמו בברונקס בניו יורק ולאחר מכן בלוס אנג'לס (שם התפתח הקראמפינג, למשל) ומשקפים את התרבות המקומית של כל אחת מהערים האלה.
- המאפיין את ההיפ הופ הוא המגוון הגדול בתנועות ובקצביות הרבה והחדה של הסגנון כולו.
- מגוון התנועות – שחלק גדול מהן יכול להיות בכלל אישי ומאפיין את הרקדן עצמו – מאפשר להעביר תחושות ומסרים אישיים בצורה ייחודית לסגנון. כמובן ששילוב המוסיקה, שירים או מילים עם הסגנון מעצימים את היכולת הזו.
איך קרה שריקוד רחובות ושכונות הפך לחלק מהמיין סטרים?
התנועות הראשונות של הריקוד הבסיסי של ההיפ הופ – הברייקדאנס – היו מרשימות ודרשו יכולת גבוהה מהרקדנים. מהר מאוד הן הפכו לאתגר של ממש בקרב אמנים וחברי להקות מחול אמריקאיות "ממוסדות", שרצו גם הם להפגין יכולות בכיוון.
בשנת 1971 החלו בארה"ב בשידור תוכנית הטלוויזיה "Soul Train" , וזו למעשה הייתה הבסיס לסרטי קולנוע כמו Wild Style, Beat Street ואחרים, שלקחו את הסגנון ונתנו לו חשיפה בכל ארצות הברית.
ההיפ הופ בשנות ה- 90 וה- 2000
המסחור של סגנון ההיפ הופ המשיך לתוך שנות ה- 90 ושנות ה- 2000 והוליווד המשיכה להפיק סרטים שהביאו יותר ויותר קהל לסגנון הריקוד הזה, שגם הפך לאחד מהמרכיבים של כל סגנון החיים האורבני – תיקלוט, ראפ, גרפיטי וברייקדאנס.
עם התפתחות סגנון ההיפ הופ, התפתחו גם יוזמות מסחריות שונות כמו תחרויות ריקוד בינלאומיות – בארה"ב, בריטניה ומקומות אחרים באירופה ואפילו באוסטרליה. במקביל גם התפתחה כל תרבות ההיפ הופ בכלל, עם סגנון לבוש ובגדי ריקוד אופייניים וכיום גם אפשר ללמוד את הסגנון במסגרות פחות או יותר אקדמיות, בניו יורק ובלונדון.
היפ הופ – סגנונות לדוגמא
מה שמבדיל את סגנון ה- היפ הופ מסגנונות מחול ממוסדים הוא החופש שהוא מאפשר למבצע. הוא מאוד חופשי ונתון לפרשנות האישית של כל רקדן, גם בתוך קבוצת רקדנים שמופיעה יחד.
אפילו יותר מזה: להקות של רקדני היפ הופ עוסקות לעיתים קרובות במעין תחרויות בתוך עצמן – "קרבות ריקוד" שהם חלק מהמאפיינים של סגנון זה.
New Style
בשנות השמונים, לאחר שהברייקדאנס התפרסם, החלו להקות המחול הגדולות לאמץ את הסגנון וקראו לו בשם New Style. כוריאוגרפים מוכרים, בעלי הכשרה בבאלט קלאסי החלו לשלב תנועות היפ הופ ביצירות שלהם וכך עלה הסגנון גם על בימות ההופעות ה"ממוסדות". המונח "New Style" הומצא בעצם מחוץ לארצות הברית ואומץ על ידי האמריקאים.
Jazz Funk
סגנון שמשלב אלמנטים מריקודי היפ הופ בתוך מחול ג'אז. הוא בעצם לא נחשב כסגנון היפ הופ, כיון שיש בו יותר מהג'אז ומהקלסי מאשר מההיפ הופ. למרות זאת, בגלל שהוא פופולארי אצל אמנים וזמרים כמו ביונסה ו- J-Park, הסגנון הזה נפוץ גם בקרב אמני היפ הופ לא 'ממוסדים'.
